יש לי שני הורים שאוהבים לטייל
הם עברו ברגל כבר את כל ישראל
כשהייתי בת שנה נסעו לגליל
וסחבו אותי איתם בתוך התרמיל.

כל שבת יוצאים אנחנו כאיש אחד
כובע על הראש ומימיה על הצד
פעם אל החולה לבקר בשמורה
פעם בכרמל לראות איזו מערה.

אבא, אמא קצת יותר לאט
אבא, אמא תחכו מעט
אין לאן לרוץ ואין לאן למהר
ארץ ישראל פה לעולם תשאר.


כבר ראיתי בגלבוע את הפריחה
ומהר תבור ראיתי את הזריחה
כבר עליתי למצדה בשביל הנחש
להורי תמיד קראתי בקול חלש:

אבא, אמא קצת יותר לאט..

Мои родители оба любят путешествовать,
Они пешком уже обошли весь Израиль.
Когда мне был год, поехали в Галилею,
А меня тащили в рюкзаке.

Каждую субботу мы как один выходим,
Шапка на голове, фляжка на боку,
То к пескам на могиле в заповеднике,
То на Кармель посмотреть какая пещера.

Папа, мама, помедленнее!
Папа, мама, чуть-чуть подождите!
Некуда бежать и некуда спешить,
Израиль здесь навсегда останется.

Я уже видела цветение на Гильбоа,
И видела восход солнца с горы Тавор,
Уже поднималась на Масаду по "змеиной тропе",
И всегда звала слабым голосом родителей:

Папа, мама, помедленнее!
Папа, мама, чуть-чуть подождите!
Некуда бежать и некуда спешить,
Израиль здесь навсегда останется.